עזרה להורים הקשישים משתלמת לפעמים ! למה? הכל במאמר הבא
אודליה היתה רווקה בת 60, ללא ילדים, אשר התגוררה עם הוריה עד יומם האחרון, סעדה אותם וטיפלה בהם בחריצות ואהבה אין סוף.
גם אודליה וגם שני אחיה, משה וצביקה היו מרוצים מהסידור, כך שאודליה אחראית להורים, מבשלת להם אוכל, מנקה את הבית, עורכת עבורם קניות, רוכשת תרופות ומתפקדת ממש כמו מטפלת.
אף אחד מהם לא העלה על דעתו להעסיק מטפלת כשיש את אודליה אשר עושה הכול מאהבה וללא דופי.
יותר מכך, אודליה היתה מסייעת כלכלית להורים, גם במעט שהיה לה.
לעת זקנה, הטיפול בהורים הפך קשה יותר, היה צורך להחליף לאם, רבקה, טיטולים,לקלח אותה ומצב בריאותה לא הסביר פנים. כך גם מצבו של יעקב אשר חצה את גיל 90 ואותות הזיקנה ניכרו בו.
לאחר פטירת האם רבקה, מצבו הבריאותו של יעקב החמיר ותקופה קצרה לאחר מכן הצטרף יעקב למנוחת עולמים לצד רעייתו האהובה.
אודליה האחות הבודדה והערירית נותרה להתגורר בדירת ההורים באחת השכונות בפאתי ירושלים.
בחלוף שנה מפטירת ההורים ובהיעדר צוואה ניתן לבקשת הילדים צו ירושה הקובע כי רכושם של ההורים יחולק באופן שווה לכל אחד מהילדים לרבות ביחס לזכויות ההורים בדירה.
אחיה של אודליה משה וצביקה, הודיעו לה, כי עתה, עת הם בעלי זכויות בדירה מבקשים הם למכור את דירת ההורים כך שהתמורה כספית תחולק בינהם שווה בשווה.
אודליה, אשר התגוררה בבית הזה סירבה לכך בתוקף. בנסיבות אלה, פנו האחים לבית המשפט בתביעה לפירוק השיתוף בדירה של ההורים.
אודליה טענה בבית המשפט, כי מיום היוולדה היא מתגוררת בדירה הזו ולכן חוק הגנת הדייר חל עליה והיא דיירת מוגנת שלא ניתן לפנותה. בנסיבות אלה טענה אודליה כי לא ניתן לפרק את השיתוף בדירה.
בנוסף, טענה אודליה כי האחים חייבים לה כסף בגין הטיפול שלה בהורים בכל אותן השנים שהיה צורך לסעוד אותם ועליהם לשלם לה כפי שהיו משלמים אילו הוריה הוא מטופלים באמצעות מטפלת צמודה.
האחים טענו בבית המשפט כי חוק הגנת הדייר לא חל על אודליה ובנוגע לטיפול המסור של אודליה אמרו כי עשתה זאת מרצונה הטוב ואף אחד לא אמור לשלם לה על כך.
בית המשפט קבע, כי לכל אחד מהילדים שהינם השותפים במקרקעין יש זכות לבקש פירוק שיתוף בדירה ודרך המלך לעשות את הפירוק באמצעות מכירה בשוק החופשי למרבה במחיר.
בית המשפט גם קבע כי על פי חוק הגנת הדייר אודליה לא נחשבת כדיירת מוגנת, וכן היא גם לא זכאית להיחשב ככזאת מכוח היותה שותפה במקרקעין.
לכן, בית המשפט קבע כי יש למכור את הדירה כשהיא פנויה מכל אדם לכל המרבה במחיר וכל אחד מהילדים יקבל את שמגיע לו.
בנוגע לדרישה של אודליה לקבלת כסף בגין הטיפול בהורים לעת זקנה, קבע בית המשפט כי לא היתה על אודליה חובה לעשות זאת, לא מכוח דיני מזונות ולא מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
יחד עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לציין את חשיבות מצוות כיבוד אב ואם וקיומה של חובה מוסרית אנושית ודתית.
וכי במקרה זה אין ספק כי האחים נהנו מכך שאודליה טיפלה בהורים ולטיפול בהורים היתה השלכה משמעותית לכך שהיא ערירית ובודדה.
לפיכך נקבע, כי למרות שאין חובה חוקית ונוכח העובדה כי האחים עומדים על פירוק שיתוף בדירה, יקוזז מזכות כל אחד מהאחים בדירה סך של כמה עשרות אלפי שקלים לטובת אודליה.
בנוסף, בית המשפט נתן לאודליה את הזכות הראשונית לרכוש את הדירה.
במקרה זה, למרות שלא היתה כל חובה חוקית לעשות זאת, החליט בית המשפט כי לאודליה מגיעה תמורה כספית בגין הטיפול שלה בהוריה הקשישים ואף יש לה את הזכות הראשונה לרכוש את הדירה שבה היא מתגוררת אם היא תרצה בכך.
כל האמור בכתבה אינו מהווה ואינו יכול להוות תחליף לייעוץ משפטי ספציפי ומהווה משום הצגה כללית של הדברים בלבד.
*הכותבת הינה עו"ד לענייני משפחה.
עו"ד לירון ישראלי בן-יאיר
